Psa'him
Daf 32b
שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יֵשׁ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְהוּא פוֹסֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יֵשׁ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה. וִיהֵא כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִמַּחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לִימֵּד רִבִּי יוֹחָנָן. אִילּוּ זָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. 32b מִן תַּרְתֵּין מִילִּין לֹא דַמְיָא מַחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר
Traduction
Lorsqu’on a égorgé l’agneau en vue de sa destination réelle (pascale), mais avec l’intention de répandre le sang hors de ce but (169)B., Zevahim 9b., c’est un cas en litige: selon R. Yohanan, le manque d’appropriation spéciale passe d’un détail cérémoniel à l’autre et rend le tout impropre; selon R. Simon b. Lakish, au contraire, cette transmission n’a pas lieu, et par conséquent le sacrifice est valable (car l’égorgement seul importe). R. Ila dit: R. Yohanan déduit son opinion de ce qu’il y a à faire si l’on a la pensée de consommer le sacrifice de façon inapte (trop tard); or, il serait comme nul si l’on a cette pensée en répandant le sang (d’une façon impropre); il y aura donc aussi invalidité lorsqu’on l’a égorgé en vue de sa destination réelle, mais avec l’idée de répandre le sang hors de ce but. R. Yossé prouve par deux faits, que l’idée de le consommer en dehors de son temps (motif anticipé de rejet) ne ressemble pas (170)Ibid., 13. à l’idée de toute autre cause d’invalidité (et l’analogie n’est pas réelle entre ces deux cas): 1° Si on l’a égorgé dans son propre but (pascal), mais avec l’intention seulement de recevoir le sang en dehors de ce but, il est certes valable, (R. Yohanan lui-même n’admettant la transmission d’une pensée défectueuse que s’il s’agit de répandre le sang); mais si on l’a égorgé dans un but étranger, avec l’intention de recevoir le sang en vue de sa propre destination, le sacrifice n’est pas valable (tout dépend donc de l’égorgement, et le cas de répandre le sang dans un but étranger ne doit pas être une raison de nullité). 2° Si on l’a égorgé en dehors de sa destination, en se proposant de brûler les graisses, moirai, dans cette vue propre, il est certes rejeté (en raison de l’intention étrangère au commencement); mais si on l’a égorgé dans ce but propre, avec l’intention de brûler les graisses dans un but étranger, il est valable (donc, R. Yohanan devrait adopter le même avis s’il s’agit de répandre le sang dans un autre but).
Pnei Moshe non traduit
שחטו לפסח לשמו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו פליגי בה ר' יוחנן ור''ל דר' יוחנן ס''ל מחשבין מעבודה לעבודה בפיסול שלא לשמו ורשב''ל קאמר יש שלא לשמו מעבודה לעבודה בתמיה. אין מחשבה פוסלת בשלא לשמו אלא באותה עבודה עצמה והלכך ויהא כשר:
ממחשבת פיגול. שמחשב חוץ לזמנו או חוץ למקומו קרי פיגול מיהו בחוץ לזמנו פיגול וחייב כרת וחוץ למקומו אין בו כרת כדילפי' בפ''ב דזבחים. וכל שהוא נפסל נכלל בלשון פיגול ואם שחלוקין הן לענין כרת ומפני שעיקר שם פיגול בזריקה הוא דכתיב פיגול הוא לא ירצה קרי לה הכא בכולא שמעתא למחשבה שהיא בזריקה פיגול ואגב קרי נמי לכל מחשבת שלא לשמו שפוסלת בשם פיגול או משום דיליף לה מפיגול קאמר דמזה לימד ר' יוחנן למחשבת שלא לשמו:
אלו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר בפסח שהמחשבה פוסלת בו שלא לשמו כמו מחשבת חוץ לזמנו אלא שאין בו כרת ומיהו פסול הוא כמו הפיגול אם היה מחשב לחוץ לזמנו וא''כ אי מהני מחשבת שלא לשמו בזריקה ה''ה אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בדין הוא שיהא פסול כמו הדין בפיגול:
אמר ר' יוסי מן תרתין מילין וכו'. ר' יוסי מקשי על הא דקאמר ר' אילא ממחשבת פיגול לימד ר' יוחנן הא לא דמיא מן תרתין מילין מחשבת פיגול למחשבת שאר פיסול כדמסיק ואזיל:
אילו שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו שמא אינו כשר. אפי' לר' יוחנן דלא קאמר מחשבין מעבודה לעבודה אלא משחיטה לזריקה לפי שהרצאת דמים הוא העיקר ואילו שחטו שלא לשמו לקבל דמיו לשמו פסול ומפני שכבר נפסל בשחיטה והשתא כי היכי דאמרת דמחשבת פסול שלא לשמו דפוסל בשחיטה אפ''ה אין מחשבת פסול שלא לשמי בקבלה פוסלת בשחיטה וא''כ ה''ה בזריקה אע''פ שאם זרקו שלא לשמו פסול הוא מיהו כי מחשב ליה בשחיטה לזרוק שלא לשמו ג''כ דין הוא שלא יפסל:
אילו שחטו וכו'. האי מילתא אחריתא הוא דמדייק על הא דר' אילא כדקאמר מן תרתין מילין וכו' וכלומר ועוד שאילו שחטו שלא לשמו להקטיר אימוריו לשמו שמא אינו פיגול וכלומר שמא אינו פסול שהרי השחיטה היתה שלא לשמו ואם שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר דהא לא קאמר ר' יוחנן אלא בזריקה. והשתא כי היכי דאין מחשבה של הקטרה שלא לשמו פוסלת כי מחשבה בשחיטה ה''ה בזריקה ועיקר הקושיא דר' יוסי על הא דר' אילא דלדידך מ''ש דבקבלה והקטרה לא פליג ר' יוחנן ומשמע דמודה הוא דאין מחשבין משחיטה לקבלה או להקטרה במחשבת שלא לשמו ומ''ש בזריקה דס''ל מחשבין מעבודה לעבודה. ולדידך דקאמרת מפיגול לימד הא קי''ל דאם שחטו ע''מ להקטיר חוץ לזמנו דהוי פיגיל וא''כ מיהת בהקטרה אמאי לא פליג ר' יוחנן:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲנָא חֲמִית לְרִבִּי יִרְמְיָה תְפִיס לְרִבִּי בָּא. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה שְׂחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. נַעֲשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְהוּא פָסוּל. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק אֶת דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. וְיֵיעָשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וִיהֵא כָשֵׁר. לֵית יְכִיל. דָּמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי נְסִי[ב] חֵיילֵיהּ מִן תְּרֵין טַעֲמוֹי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. נַעֲשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְהוּא פָסוּל. לָמָּה שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. נַעֲשֶׂה כְמִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְהוּא כָשֵׁר.
Traduction
R. Yossa raconte avoir vu R. Jérémie saisir R. Aba au passage, pour le prier de lui dire le motif en vertu duquel R. Yohanan déclare impropre le sacrifice égorgé en vue de sa destination réelle, mais avec l’intention de répandre le sang hors de ce but. -C’est que, lui dit R. Aba, dès le premier moment, l’égorgement a eu lieu à la fois dans son propre but (pascal) et dans un but étranger; voilà ce qui le rend impropre. S’il en est ainsi, fut-il répliqué (si l’on tient compte des deux pensées à joindre en une), on devrait par contre, en cas d’égorgement pour ceux qui le mangeront, avec l’idée de répandre le sang pour ceux qui n’en mangeront pas, le déclarer valable dès le principe, par la raison que la première pensée au moment de l’égorgement était appropriée au but spécial (n’est-il pas dit, § 3, qu’en cas d’égorgement pour ceux qui le mangent et ceux qui n’en mangent pas, il est valable)? Ceci est inadmissible, répond R. Aba, car R. Ila a dit au nom de R. Yohanan qu’en cas d’égorgement pour ceux qui le mangeront avec l’intention de répandre le sang pour ceux qui n’en mangeront pas, le sacrifice n’est pas valable, et c’est aussi l’avis exprimé par. R Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan. R. Yossa, pour confirmer le motif de l’argumentation de R. Yohanan, se fonde sur deux de ses opinions: 1° lorsqu’on l’a égorgé en vue de sa destination réelle avec l’intention de répandre le sang hors de ce but, le sacrifice pascal est impropre, parce que dès l’instant de l’égorgement, cet acte a eu un double but, propre et étranger, laquelle transmission de pensée a causé l’invalidité. 2° Si on l’a égorgé en vue de ceux qui le mangeront, avec l’intention de verser le sang pour ceux qui n’en mangeront pas, le sacrifice est valable, au même titre que si on l’a égorgé à la fois pour ceux qui le mangeront et ceux qui n’en mangeront pas (il y a donc une distinction entre la modification du but en lui-même et le changement de personnes).
Pnei Moshe non traduit
אמור לי טעמא דר' יוחנן למה וכו'. והשיב לו דהיינו טעמיה נעשה משעה ראשונה כמחשב בשחיטה עצמה לשמו ושלא לשמו והוא פסול כדתנן במתני' ואע''ג דאמר לזרוק דמו שלא לשמו הואיל ובשעת שחיטה אמר כך הו''ל כמחשב שתהא השחיטה לשמו ושלא לשמו:
א''ל ואין כיני. וא''כ דסבירא לך שאע''פ שחישב בשחיטה שתהא הזריקה שלא לשמו נעשה כעירוב המחשבו' בשחיטה גופה ולחומרא נימא נמי הכי לקולא ולענין מחשבת שלא לאוכליו:
דתנן. לקמן:
שחטו שלא לאוכליו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר. והשתא אם אפילו חישב בשחיטה שתהא שלא לאוכליו ולזרוק את דמו לאוכליו. כצ''ל ובדפוס ט''ס. ותימא נמי ויהא כשר משום דנעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו בתמיה הא השחיטה עצמה היא שלא לאוכליו ולדידך דקאמרת דעירוב מחשבות הויא מ''ש הא מהא:
לית יכיל. ר' בא הוא שהשיב לר' ירמיה הא ודאי לא מצית אמרת הכי דאמר ר' אילא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו וכי' וכן כי אתא ר' יעקב בר אחא אמר נמי הכי בשם ר' יוחנן דדוקא אם שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו בהא הוא דאמרי' דהוה לי' כשחטו לאוכליו ושלח לאוכליו וכשר אבל איפכא לא ומשום דהשחיטה בעצמה היא שלא לאוכליו בלבד ופסול ואנן לא קאמרינן דנעשה כעירוב מחשבות בשעת שחיטה אלא היכא דהשחיטה עצמה הוא בלא מחשבת פיסול ובין לחומרא ובין לקולא והלכך במחשבת שלא לשמו דקי''ל שחטו לשמו ושלא לשמו פסול אפי' אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו נמי פסול דהוה לי' כלשמו ושלא לשמו ובמחשבת שלא לאוכליו דקי''ל שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כשר אם השחיטה בעצמה היא לאוכליו אז אע''פ שחישב לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר דהוה לי' כלאוכליו ושלא לאוכליו:
ר' יוסה נסיב חייליה מן תרין טעמוי דר' יוחנן למה וכו'. כלומר שלקח ראיה שלו להחזיק דבריו כמו ששמע מר' בא כדלעיל ומן הני תרי טעמי הוא ומשום דמחלקינן בין לשמו ושלא לשמו בשתי עבודות ובין לאוכליו ושלא לאוכליו בשתי עבודות וכדאמרן:
Psa'him
Daf 33a
רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי מָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהּ. מְחַשֵּׁב הוּא מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. 33a וּבִשְׁעַת קַבָּלָה מְחַשֵּׁב הוּא. הֲרֵי כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לָהּ. הוּא מְחַשֵּׁב מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. וּבִשְׁעַת הַקְטָרָה אֵינוֹ מְחַשֵּׁב. הֲרֵי כָּל שֶׁאִילּוּ יָבוֹא לְאוֹתָהּ הָעֲבוֹדָה וְהוּא מְחַשֵּׁב לָהּ אֵינוֹ מְחַשֵּׁב מֵעֲבוֹדָה אֲחֶרֶת לָהּ. אָמַר לֵיהּ. לָא תְתִיבֵינִי מִפִּיגּוּל עַל פְּסוּל. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן תְּרֵין מִילִּין לֹא דַמְייָא מַחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל.
Traduction
R. Hanania dit en présence de R. Mena au nom de R. Judan quel est le motif de l’argumentation de R. Yohanan: chaque fois que l’on arriverait à une partie du cérémonial qu’on accomplit avec une pensée fausse (hors de ce but), le sacrifice deviendrait impropre (par effet rétroactif se reportant à l’égorgement), si même la pensée impropre n’a plus lieu en ce moment. Aussi, comme en l’égorgeant en vue d’accomplir le cérémonial légalement, mais en achevant de répandre le sang avec une pensée de conserver la chair au-delà du temps prescrit, il deviendrait impropre (serait rejeté); de même il serait invalidé si, l’égorgeant en vue de sa destination propre, on veut répandre le sang dans une autre vue. Si au contraire, après l’avoir égorgé d’une façon valable, on veut seulement recueillir le sang dans une autre destination, il est certes valable, quelle que soit la pensée étrangère lors de la réception; car, si au moment d’arriver à une partie du cérémonial, on a une préméditation fausse (171)La question de réception du sang n'entache pas l'ensemble de la cérémonie., il y a, il est vrai, transmission de pensée (mais le sacrifice est valable). De même, si on l’a égorgé avec l’intention de brûler les graisses en dehors du temps légal (ou dans un autre but), le sacrifice sera rejeté; et pourtant au moment de la combustion, on n’a pas eu cette pensée étrangère, car, chaque fois que l’on arriverait à une partie du cérémonial pour laquelle on a eu une préméditation fausse, la mauvaise pensée anticipée l’invalide. R. Mena répliqua: ne m’établis par d’analogie entre le sacrifice rejeté (pour préméditation de retard) et toute autre cause d’invalidité, puisque R. Yossa a déjà démontré, par deux faits, que la pensée entraînant le rejet ne ressemble pas à toute autre cause d’invalidité.
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר' יוחנן. אדלעיל קמהדר דטעמא דר' יוחנן דקאמר יש לשמו ושלא לשמו מעבודה לעבודה וזהו נמי כעין הא דר' אילא דלעיל אלא שר' חנניה הכא מוסיף הוא דאף להקטיר אימוריו שלא לשמו הדין כן ובמילתא בטעמא להא:
כל שאילו יבא לאותה עבודה ואינו מחשב לה מחשב הוא מעבודה אחרת לה. כלומר כל העבודה שאלו יבא לעשותה והיתה נעשית במחשבת פסול היה נפסל הזבח כגון בזריקה:
ואינו מחשב לה וכו'. כלומר הלכך אפי' הוא אינו מחשב לה לאותה מחשבת הפיסול בשעת אותה העבודה מחשב הוא מעבודה אחרת לה והיינו שמחשבת הפיסול שמחשב הוא מעבודה של שחיטה על אותה העבודה מהניא בה ופוסלה וכדמסיק ואזיל:
אילו שחטו לזרוק דמו שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר שמא בכה''ג אינו פיגול במחשבת חוץ לזמנו אם שחטו ע''מ לזרוק דמו חוץ לזמנו הרי פיגול הוא וא''כ ה''ה נמי בפיסול שלא לשמו שחטו לשמו לזרוק דמיו שלא לשמו פסול כדלעיל. ולגי' הספר כאן פיגול כלומר הרי הוא פסול כמו הדין בפיגול בחוץ נזמנו:
אילו שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו שמא אינו כשר ובשעת קבלה מחשב הוא. בתמיה כלומר דהשתא יהיב טעמא דלא אמרי' מחשבין מעבודה לעבודה לר' יוחנן אלא בחישב בשחיט' ע''מ לזרוק דמו בפיסול או להקטיר אימוריו בפיסול אבל לא אם חישב בשחיטה על מנת לקבל דמיו בפיסול ואם שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו לא מהניא מחשבה זו ליפסל ומפני שלא מחשב הוא בשעת קבלה גופה לשלא לשמו והרי זה למדנו מפיגול דהכלל הוא בפיגול שהמחשבה שמחשב בשעת שחיטה לזרוק דמו חוץ לזמנו או להקטיר אימוריו חוץ לזמנו או לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ לזמנו באלו השלשה מפגל הוא בשחיטה או אם חישב כן בשעת הקבלה או בהולכה או בזריקה אם זרק ע''מ להקטיר דבר שדרכו להקטיר או לאכול דבר שדרכו לאכול חוץ לזמנו וכדתנן בפ''ב דזבחים אבל לא אם חישב בשעת שחיטה לקבל דמו חוץ לזמנו או להוליכו חוץ לזמנו שאותה המחשבה אינה כלום אא''כ חישב אותה בשעת קבלה או בשעת הולכה ע''מ לזרוק או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו וכך הוא הדין במחשבת חוץ למקומו כדתנינן התם בהדיא. וקאמר הכא דלר' יוחנן במחשבת שלא לשמו דפוסל בפסח נמי הכי הוא דאם חישב בשחיטה לזרוק דמו שלא לשמו או להקטיר אימוריו שלא לשמו הוא דפסול כדלקמן אבל לא אם חישב בשחיטה לקבל דמו שלא לשמו:
הרי כל שאלו יבא לאותה העבודה ואינו מחשב לה הוא מחשב מעבודה אחרת לה. וזהו כדאמרן וכלומר שאם היה בא לאותה העבודה הויא מהניא מחשבה דידיה לפסול הלכך אע''פ שאינו מחשב לה עכשיו בשעת אותה העבודה גופה מחשב הוא משעת עבודה אחרת לה והלכך אם חישב בשעת שחיטה לזרוק דמו שלא לשמו מהניא מחשבה לפסול אבל לא אם חישב בשחיטה לקבל דמו שלא לשמו וטעמא כדאמרן שלא מצינו שאם חישב בשחיטה ע''מ לקבל דמו חוץ לזמנו שיהא פיגול ושלא לשמו למד ר' יוחנן מפיגול:
אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר בכה''ג בפיגול שמא אינו פיגול הוא הא ודאי אם שחטו ע''מ להקטיר אימוריו חוץ לזמנו פיגול הוא וה''ה בשלא לשמו שאם שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו פסול. וזהו שמוסיף ר' חנניה אדר' אילא דלעיל שאף להקטיר אימוריו הדין הוא בשלא לשמו כמו בפיגול:
ובשעת הקטרה אינו מחשב. כלומר אע''פ שבשעת הקטרה גופה אינו מחשב מיהו מעבודה אחרת מחשב לה:
הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה מחשב מעבודה אחרת לה. כצ''ל כדלעיל וכדפרישית:
א''ל. ר' מנא לא תשיבני מפיגול על פסול דאמר ר' יוסי וכו' כדלעיל שהשיב כן ר' יוסי לר' אילא שאין למידין מחשבת פסול ממחשבת פיגול:
מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמָא. חִילּוּפִּין. בִּשָׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשָׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כָּשֵׁר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְיוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּסוּל.
Traduction
Dans la discussion des motifs qui divise R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, il y a encore une autre distinction à établir, selon R. Samuel b. Abdima: à l’inverse de ce qui a lieu à Pâques, un tel sacrifice égorgé aux autres jours de l’année (considéré alors comme offrande pacifique) en vue de sa destination propre (pascale), dont le sang est répandu en dehors de ce but (à tout autre sacrifice), sera valable selon R. Yohanan; et selon R. Simon b. Lakish (172)Il est d'avis, en ce cas, de rejeter complètement le sacrifice pascal, imporpre hors de son temps, il sera considéré comme impropre.
Pnei Moshe non traduit
מה נפיק מן ביניהון. דר' יוחנן ורשב''ל דפליגי לעיל אם מחשבין מעבודה לעבודה בשלא לשמו ומאי איכא עוד נ''מ אחרת מבינייהו:
חילופין בשאר ימות השנה. איכא בינייהו בשאר ימות השנה וחילופין הוא דפליגי שאם שחטו לשמו לזרוק דמיו שלא לשמו בשאר ימות השנה דקי''ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא כדלקמן וא''כ איפכא הוא דעל דעתיה דר' יוחנן דאית לי' דמחשבת זריקה בשעת שחיטה הויא מחשבה כשר הוא הכא שהרי כשחישב לזרוק דמו שלא לשמו והיא לשם שלמים מחשבה כשירה הוא שבשאר ימות השנה שלמים הוא ולדעתי' דרשב''ל מחשבת זריקה דשלא לשמו לאו כלום הוא בשחיטה א''כ פסול הוא שהרי שחטו לשם פסח ולשם פסח שלא בזמנו פסול הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source